<h1>מרדכי הלכ' מקואות סימנים תש"נ—תשנ"א</h1>
<h2>דף עג.</h2>
תנן ס"פ בתרא דמסכת מקואות [פ"י מ"א] כל ידות הכלים שהן ארוכין ועתיד לקוצצן, מטבילן עד מקום המדה, רבי יהודה אומר עד שהטבילו כולן. ותניא בתוספתא (פ"ז ה"ג עיי"ש) רבי יהודה אומר צריך להטבילו כולו, מפני שהחתך אינו נגלה, ודוגמתו פרק בהמה המקשה לא נצרכא אלא למקום חתך, ובבהמה המקשה [ע"ג ע"א] מייתי לה, וגרס במילתיה דת"ק (דר"מ) [דברי רבי מאיר], רבי יהודה אומר עד שיטבול כולו, ובהא פליגי, דר"מ סבר כל העומד ליחתך כחתוך דמי, כמו שסובר בשערו כל העומד ליגזז כגזוז דמי, ור' יהודה פליג, והלכתא כר' יהודה. ודוקא פליגי ר"מ ור"י היכא [שהיה כתיקונה ולא נשברה אלא מ"י] שארוכה היד ביותר, אבל אם הכניס היד בכלי שלא כדרכן (ואין) [ואינו] מגוף הכלי, או שנשבר, דהשתא לא הוי מגופו, לכ"ע חוצץ. (יש לפסוק) [ונראה] [נ"א. חוצץ אך יש לפסוק היכא וכו'] היכא שהכניס כדרכה או ארוכה היד ביותר לא חייץ, דהיכא דארוכה ביותר הוי כמובלע ובית סתרים דלא מטמו ולא חייצי. והיכא דהכניסה כדרכה תניא [בתוספתא] בפ"ז דמסכת מקואות (ה"ג) כל ידות הכלים שהכניסם כדרכן הרי אלו (אין) [אינן] חוצצין כך מביא ר' שמשון בפ' עשירי דמקואות (מ"א). מהר"ם. פירוש אע"ג שתקועים לתוכו, כדרך שמכניס יד בקורדום או במחבת. כל זה דקדקתי בראבי"ה בסי' תתק"ץ. מיהו עכ"פ נראה לי ידות הכלים דאין עתידין לקוצצן הוי כגוף הכלי לכ"ע וצריך להטביל כולו. כללא דמלתא, היכא דאין עתיד לקוצצו מטביל כולו, ואם עתיד לקוצצו הוי כבלוע וכבית הסתר דלא (ימטמא) [מיטמא] ולא חייץ. ואם הכניס היד כדרכו בכלי, כיון דאין עתיד להסירו ולהטבילו לא חייץ, כדאיתא בתוספתא, אבל אם הכניסן שלא כדרכן, כגון שהפכן ועתיד להסירו ואינו מגוף הכלי או נשבר חוצץ לכ"ע. וכן פסק ראבי"ה דאותן נשים שיש להם וולקשטר"ש בשערות שנעשה להם כלילות מחמת שד וסכנת נפשות לגלחו, דלא חייצי, דכיון דמהדקי טובא זה בזה, הוי כבלוע ובית הסתרים דלא מטמא, וכיון דלא מטמא לא חייצי. ועוד דקיימא לן שלשה נימין קשורות אינן חוצצות, אפילו לא חשבת להו כבלוע ובית הסתרים ולא הוי כחתיכה אחת, כיון דשלשה נימין אין חוצצין משום דלא מהדקי ועיילי בהו מיא, כ"ש שערות טובא. [ועוד] שכיון דלא מצי לגלחן מפני הסכנה הוי רביתיה ולא חייצי, כדאמרינן פרק הערל [ע"ח ע"ב] העובר היינו רביתיה, אע"ג דלאו ירך אמו הוא. גם כתב משם הגאונים דוקא בצק שתחת הצפורן חוצץ, אבל הצפורן עצמו אין חוצץ, ואפילו אם היתה גדולה ועומדת ליחתך ופורחת ועובר מכנגד הבשר אינה חוצצת, וטעמא משום דהצפורן הוי מגוף האדם.
